כאן לא אשמע את קול הקוקיה. כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג, אבל בצל הארנים האלה כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היׂה היָה אקרא מולדת למרחב השלג, לקרח ירקרק כובל הפלג, ללשון השיר בארץ נכריה.
אולי רק צפרי-מסע יודעות כשהן תלויות בין ארץ ושמים את זה הכאב של שתי המולדות . אתכם אני נשתלתי פעמים , אתכם אני צמחתי , ארנים, ושרשי בשני נופים שונים.
|